ברק עוזרי

ברק נולד בבוקרו של חג השבועות תשמ"ב בבית החולים בתל השומר כבנם הבכור של איתן שהיה אז מ"פ בגדוד 51 בחטיבת גולני ושל מרגלית שהשתחררה כשנה קודם לכן משרות כמשקית ת"ש בגדוד 12של גולני. "ברק" נקרא כמו הברקים שליוו את מתן התורה בחג השבועות וכשמו של הגדוד בו שירתה מרגלית. "בנימין" על שם סבא של מרגלית מצד אימה שנפטר כשנה לאחר עלייתו ארצה. ברק היה נכד ראשון לסביו וסבתותיו ונין ראשון לסבו מצד איתן וסבתו מצד מרגלית.

את שנות ילדותו הראשונות בילה ברק ברמת גן, בפתח תקווה ובקיבוץ בו גדל אביו איתן -קבוצת יבנה,שם נולדה אחותו הראשונה חרות. בהיותו בן חמש התנחלה המשפחה בישוב בית חגי שבדרום הר חברון וגרה בקרוון נעים וצפוף שהפך להיות צפוף עוד יותר עם הצטרפותם של עמיטל, נעם ואלרועי.

ברק החל לרכוש את חינוכו ודרכו בתורה בכיתה א' בבית הספר היסודי שבקרית ארבע . כשהיה ברק בן 9 נדדה המשפחה בעקבות תפקידו של איתן בצבא לישוב רעות שם למד ברק בכיתות ד' וה' בבית הספר בישוב חשמונאים. בתשנ"ד התמקמה המשפחה בביתה אשר באפרת בגוש עציון וברק למד בכיתה ו' בבית הספר "עשה חייל" שבישוב. את חטיבת הבניים עשה ברק בישיבת שעלבים שם רכש את אהבתו להתעמקות בתורה את גישתו הרצינית לחיים . באותה תקופה חגג את כניסתו לעול המצוות ויחד עם חבריו למד והבין את משמעות החיים תחת עול המצוות. למשפחה נוספה אחות נוספת בשם חן.

בכיתה ט' נכנס ברק לישיבה התיכונית "קרית ארבע" שם התחבר שוב לחבריו מהכיתות הראשונות וזכה ללמוד תורה מפי רבותיו,מחנכיו הרב חנוך כהנא הרב אברהם סטרוק וראש הישיבה הנפלא הרב אבינועם הורוביץ. מתוך חברון החל ברק לרכוש את אהבתו הרבה לארץ ישראל את דבקותו בתורת ישראל ואת החיבור המופלא לעם ישראל.

בהיותו בכיתה י' הוקמה בישיבה קבוצה שלקחה על עצמה להגביר את לימוד הגמרא על פי שיטתו של הרב חיים סבתו וברק הצטרף ונהיה דמות מרכזית בקבוצה. בתקופה זו התחיל ברק להתבלט כמי שמשכים קום לתפילה וממריץ את חבריו להגיע בזמן לתחילת התפילה נוהג שהמשיך הלאה בשנות התיכון,בישיבה הגבוהה ואף בצבא.

במקביל ללימודי הקודש והחול החל ברק גם את דרכו החינוכית בהדרכה בתנועת הנוער "עזרא" באפרת שם הצליח להעביר לחניכיו את ערכיו היפים ואת היכולת להתמודד עם חיים מורכבים במציאות מתקדמת תוך שמירה קפדנית על הדרך התורנית.

בכיתה י"א עבר ברק להדריך בסניף תנועת הנוער "אריאל" ברמת ממרא שעל יד הישיבה.ביחד עם חבריו הם מיסדו "סיירת קפה" שחילקה עוגות ושתייה חמה לחיילים השומרים בעמדות בקור המקפיא של החורף בחברון וזאת לא רק מתוך רצון להודות לחיילים המגינים עליהם אלא מתוך אמונה שצריך להתקרב ולקרב בין החיילים למתיישבים. בשנה זו התחילו ברק ובני כתתו את מניין ה"ותיקין" בישיבה כדי "להספיק יותר ולא לבזבז זמן על שינה".

מתוך הכרה ביכולותיו הרבות של ברק כמחנך והצלחתו להשפיע ולמשוך אחריו את חבריו בכוון חברתי ותורני נבחר ברק על ידי רבותיו להדריך את תלמידי השנה החמישית בישיבה בשנת הלימודים האחרונה שלו בישיבה התיכונית לצד הלימוד האינטנסיבי לקראת בחינות הבגרות.

לאורך כל שנות לימודיו בישיבה התיכונית זכה ברק בפרסים רבים על שקידתו והצטיינותו בלימודי הקודש והתבלט ברוח ההתנדבות שלו ובתרומתו החברתית לפעילות הכיתה בישיבה . בתקופת התיכון התרחבה המשפחה בעוד שני אחים צעירים, ישי ונדב.

לקראת סיום לימודיו התלבט ברק על המשך דרכו כשברור היה לו שעליו לחזק את עצמו בלימוד תורה באמונה ובהלכה ולרכוש לעצמו דרך אמיתית של בן תורה ועם זאת לא ויתר ברק על האידיאל של שירות קרבי משמעותי בצבא. הוא בחר להמשיך את לימודיו בישיבה הגבוהה "שבי חברון", שבעיר חברון תחת הנהגתו של ראש הישיבה הגאון הרב משה בלייכר שליט"א. ברק, התעמק רבות בשאלות האמונה השקיע עצמו בתוך עולם התורה ושוב התבלט במסירותו ונאמנותו לרבותיו ולחבריו.

בשנה השנייה ללימודיו בישיבה בחר הרב בלייכר בברק כגבאי של הישיבה, תפקיד אותו מילאו עד אז רק תלמידים מבוגרים עם הרבה שנות ותק בישיבה. ברק לקח את התפקיד פיתח אותו והרחיב אותו ולמעשה לקח אחריות על ארגון וניהול כל חיי היום יום בישיבה. לא היה פרט שבו לא היה מעורב ולא היה שום אירוע בישיבה אותו ברק לא ארגן תוך מחשבה קדימה ואכפתיות אדירה לבניין התורה בישיבה ועם הרבה כבוד לרבנים וכך הפך להיות יד ימינו של ראש הישיבה הרב בלייכר ונפשו נקשרה בנפשו.

לאחר הרבה היסוסים והתלבטויות בהתייעצות עם הרב בלייכר החליט ברק לסיים פרק זה ולעלות למדרגה הבאה שהיא השירות בצבא בפרידה ממנו העלה הרב על נס את מסירותו למען הכלל ופעילותו בכל דבר ציבורי ובכל דבר שבקדושה.

בכ' בכסליו תשס"ג (5.12.02) התגייס ברק לצבא הוא התעקש להגיע לחטיבת גולני "לגדודים" בעקבות הוריו ודודיו. הוא שובץ בגדוד 51 וסיים את הטירונות כחניך מצטיין מבלי לוותר לעצמו בכהוא זה בדרישות הדתיות.

עם עליית הפלוגה לגדוד שקל מפקד המחלקה למנות את ברק למ"כ ללא קורס אך לבסוף שלח אותו לקורס מכי"ם בהקצאה הראשונה שהייתה לפלוגה. ברק חזר לגדוד ומונה כמ"כ במחזור נובמבר 03 ומיד התבלט בפלוגה כמפקד מקצועי ומסור אך רגיש וקשוב לחייליו. גם כשעזב את הפלוגה לטובת הכנה לקורס קצינים וכשחזר המשיך לשמור על קשר עם פקודיו הראשונים וללוותם במסלול הצבאי.

בהמשך שירת תקופה קצרה כלוחם ברובאית ג' ולאחר מכן מונה כסמל מחלקה 1 במחזור נובמבר 04 תפקיד אותו מילא עד שנפל בגוש קטיף בסוף קיץ תשס"ה. בתפקיד זה הביא ברק את כל יכולותיו כמפקד ומחנך ומנהיג בעל ניסיון בגרות ומסירות. הוא השקיע שעות רבות לטובת חייליו והפך אותם ללוחמים מסורים ומקצועיים על ידי הצבת רף דרישות גבוהות ובלתי מתפשרות לעצמו ולחייליו . הוא דאג ועזר לחיילים בעלי קשיים כלכליים ואחרים וטרח להישאר ולתמוך גם את אלו שכשלו מסיבות שונות. ברק נפתח והתקרב לחיילים והיווה בשבילם סמל ודוגמא אישית של אדם מפקד ולוחם.

ברק עמד לקראת סוף שירותו בצבא ומפקדיו מתוך הערכתם הרבה אליו הציעו לו להמשיך ולקבל על עצמו לפתוח מחזור טירונים נוסף כרב סמל פלוגתי וברק כדרכו שקל את היכולת שלו להוסיף ולתרום לצבא ולמדינה מול הצורך המתגבר לשוב לישיבה ולשקוע בלימוד התורה.

בכל חייו שילב ברק תלמוד תורה עם דרך ארץ וגמילות חסדים. צניעותו, וענוותו לא הסתירו את האהבה הגדולה שרחש לחבריו, פקודיו,חניכיו ומשפחתו. בכל מקום בו למד, הדריך או שירת רכש לו חברים וידידים קרובים מכל הגוונים והגילאים .

ברק חי באמונה כי עם ישראל חזר לארצו וכי עכשיו צריך להחזיר ולקרב את עם ישראל גם לתורתו. הוא הקדיש וקידש את חייו למען עם ישראל בארץ ישראל ברוח תורת ישראל.

ברק נפל על משמרתו כששמר ביחד עם חייליו בחורבות הישוב פאת שדה שבגוש קטיף בשבת פרשת שופטים, ו' באלול תשס"ה, יום אחד בלבד לפני צה"ל נטש את המקום ובכך הפך להיות החלל האחרון שנפל על הגנת גוש קטיף.

יהי זכרו ברוך

"האירו ברקיו תבל" - גמ"ח חופה

דברים שכתב ברק  |  דברים שאמר אביו  | 
דברים שכתבה אמו  |  דברים מאת אמו ליום השנה  | 
דברי ההספד של אחותו חרות  |  דברי ההספד של אחותו עמיטל

סרטון על המשפחה  |  סרטון על תקופת הישיבה  |  סרטון על תקופת הצבא

דברים מאת הרב אתרוג  |  מכתב ממפקד היחידה  |  דברי ההספד של המ"פ  | 
דברים שכתב חברו ניר  |  דברים שכתב חברו נעם

חזרה לדף הראשי